פרשת דברים - מה עושים עכשיו?
הרב גילה דרור
(פורסם בעיוני שבת של התנועה המסורתית)
יתכן ומי שחי במציאות הישראלית של היום יחוש קנאה בקראו את פרשת דברים, בה מתאר משה רבינו את היחס בין בני ישראל לבין אלהים – יחס ישיר ואינטימי. בני ישראל מקבלים הוראות ברורות מאלהים: ״אל תצר את מואב ואל תתגר בם מלחמה״ (דברים ב:ט); ״עתה קמו ועברו לכם את נחל זרד (דברים ב:יג); ״אל תירא אתו כי בידך נתתי אתו ואת כל עמו ואת ארצו״ (דברים ג:ב). תיאורו של משה טומן בחובו מסר ברור: אם בני ישראל נשמעים להוראות ה׳ – הם מצליחים, ואם הם ממרים את פי ה׳ הם נכשלים.
כיום איננו זוכים לקו ישיר לאלהים. איננו מקבלים עוד הוראות אלוהיות מפורשות בתחום המדיני או בכל תחום אחר. כיום עלינו לנסות ולגלות את הדרך הנכונה בכוחות עצמנו ובעזרת המסורת הנמצאת בידינו – משימה שאיננה קלה כלל וכלל. ואולם, לאמיתו של דבר, גם בפרשתנו נוכל למצוא רמזים לדרך הנכונה למרות המרחק הגדול שבין המציאות המתוארת בפרשה לבין המציאות הקיימת היום.
מקובל לאמר שפרשת דברים היא דברי תוכחה של משה לעם ישראל, אך בין דברי תוכחה של משה לעם ישראל נמצאת גם ברכת משה לעמו: ״ ה׳ אלהיכם הרבה אתכם והנכם היום ככוכבי השמים לרב. ה׳ אלהי אבתיכם יסף עליכם ככם אלף פעמים ויברך אתכם כאשר דבר לכם״ (דברים א: י-יא).
ברכה זו עוררה את תשומת לב חכמינו ובמדרש נשאלת השאלה: ״למה ברך אותם ככוכבים?״ והמדרש ממשיך:
״אמר לפניו: רבונו של עולם, למה לא משלת בניך בחמה ובלבנה שהם גדולים מכוכבים? אמר לו הקב״ה: חייך, חמה ולבנה יש להם בושה לעתיד לבוא...אבל הכוכבים אין להם בושה לעולם״ (דברים רבה, א,יד).
אל נשכח שפרשת דברים נקראת בכל שנה בשבת חזון, בשבת שלפני תשעה באב, בתקופת בין המיצרים בה מודעותנו לכשלונותינו ולחולשותינו גבוהה ביותר. דווקא בתקופה זו שבה אנו מבכים את החורבן, קשה להבין כיצד יכלו חכמינו לאמר שבני ישראל משולים לכוכבים שאין להם בושה לעולם. הרי החורבן והגלות הזינו תחושת בושה לאומית! יתרה מזאת, גרימת בושה לזולת נתפשה בעיני חז״ל כגורם לחורבן, בגמרא נאמר: ״לא חרבה ירושלים אלא מפני שלא היה להם בושת פנים זה מזה״ (שבת קיט: ע״ב). ועוד אמרו: ״כך המבייש פני חברו – בוף הוא מתבייש, ולא עוד אלא שמלאכי חבלה דוחפים אותו״ (כלה, א).
בפרשתנו לא הזכיר משה רבינו את כל חטאי העם, אך את חטא המרגלים הוא הדגיש. אם ברכת משה מתקשרת להעדר בושה, כפי שראינו במדרש הנ״ל, חטא המרגלים נקשר עם בושת פנים, וכך אמרו חכמינו: ״מה ארץ שאין לה פה לדבר ולא בושת פנים, בקש הקב״ה עלבונה מן המרגלים – המדבר כנגד חבירו ומבייש אותו על אחת כמה וכמה שיבקש הקב״ה עלבונו״ ( אבות דרבי נתן ט). אלהים תובע את עלבונם של הנעלבים.
מסתבר שהדרך הנכונה – שהישועה והגאולה – תלויים ביחס הוגן בין בני אדם ורק כאשר נדאג כל אחד לכבוד זולתו, תסור הבושה מעל כולנו כאחד ונזכה להגשמת הברכה.
אמנם אין זו תשובה חד משמעית וברורה לכל הבעיות הסובבות אותנו, אך זהו קו מנחה ברור לפיו ניתן לפעול לפתרון הבעיות. ואם תאמר שהרמז דק מדי, הרי משה רבינו חוזר במפורש בפרשתנו על הוראה מרכזית לשופטי העם, והיא:
״שמע בין אחיכם ושפטתם צדק בין איש ובין אחיו וביו גרו...כי המשפט לאלהים הוא״ (דברים א: טז-יז).
אם נפעל לפי עקרונות הצדק, לשם ה׳, ונדאג לא רק לאחינו אלא גם לזר שבתונו, כי אז המשפט והצדק יהיו למגינים בעדנו ונזכה לביטחון המתואר בפסוק האחרון של פרשתנו:
״לא תיראום כי ה׳ אלהיכם הוא הנלחם לכם״.