על הזוגיות
כתוב בתורה:
"לא טוב היות האדם לבדו"
אך לצערנו הפכה הזוגיות לא פעם לקללה
ואלפי נשים עגונות ופגועות
אתנו נמצאות...
והגברים,
גם מהם ניטלה הרוחניות והנשמה.
והזוגיות היתה לזרה
בבחינת: "כי הוא כסותה לבדה" -
בגד שדינו לחמם
אך למעשה אינו מקיים
את ייעודו,
והוא נלקח מאתנו כשמר הגורל
וקר בלב.
אך ציוותה התורה שעלינו להחזירו
ולהישמר ממצב של הפקר
בו נשארים אנשים בודדים
ומופקרים
דווקא בזמנים האפורים.
ולכל סיפור אישי
מתלווה ההיסטוריה
שיצרה את האווירה
בה שרויים כיום האיש והאשה.
בניסיון נועז לאזן את המצב שנוצר
כשאלוהים אמר: "והוא ימשול בך".
אך על זו היוהרה נענשה האשה
ועד היום נקנית היא בקניין
על ידי בעלה
בטקס החתונה.
אך מזמן כבר חזר בו אלוהים
מאותה האמירה
שהביאה לשעבודה של האשה
ומשום כך אמר הנביא:
"לא תקראי לי עוד בעלי"
כי אם אישי, בן זוגי, שותפי.
"וארשתיך לי לעולם,
וארשתיך לי בצדק ובמשפט
ובחסד וברחמים."
כי אין אדון חוץ מהאלוהים
אתו אנו שותפים.
ולכן, חייבת הזוגיות לא רק להתקדש
אלא גם להירשם ולהסתיים
בהתאם לאותה תפישה.
ולא יקנו עוד זה את זו
ואפילו מתוך אהבה.
ואין דרך לחזק את הזוגיות
מלבד שינוי בדיני האישות
על מנת להפקיע את מצב העיגון
לחסל את האיום והאיבה
הכרוכים בתהליך הפרידה
שעד היום אינו מושתת כראוי
על שוויון בין הנפרדים,
כי בסופו של דבר
צדק מי שאמר:
היו שותפים
כי אין אדון חוץ מהאלוהים
ואפילו אתו אנו שותפים.