חפשתי אותך שוב היום 
בשדרות טוביהו בבאר שבע.
חפשתי אותך כאילו שלא היית בשר ודם
כאילו שאין לך עולם משלך, וגוף ונשמה, וחיים משלך.
חפשתי אותך כשעברתי באותו רחוב
כאילו שפשוט תופיעי עוד פעם
כאילו שאת אליהו הנביא 
בפתח
מחכה לפתיחת השער 
או הדלת.
חפשתי אותך כי רציתי סימן
שיש טוב בעולם
ותקווה.
חפשתי אותך שוב
כי האמנתי...

אתם לא מבינים.
היתה אשה רכובה על אופניים.
היא נראתה כבת שמונים, 
ואולי יותר.
ראיתי אותה כשיצאתי לטיול בשעות הצהריים.
לבושה בגדים קרועים
סוחבת מצרכים מהמכולת בתוך הסל
שעל גבי האופן האחורי.
גרביים לבנים.  אני זוכרת את הגרביים הלבנים.
חייכתי אליה והיא אלי.
שמתי לב ששן אחת היתה חסרה לה.
ושערה לא היה מסודר.
אבל רוח חיים לא חסר.  
ממש לא.
חפשתי אותה שוב היום בשדרה
כי האמנתי...