פרשת במדבר - לקראת שבועות
אשל אברהם, תשנ״ד (בוקר)

מסופר במסכת פסחים (ס״ח ע״ב) שרב יוסף ביום חג השבועות היה פונה לאנשי ביתו ומבקש: עשו לי תבשיל מיוחד מעגל משולש (מובחר), שאילולא תאריך זה, כמה יוסף מסתובבים בשוק.

רב יוסף אהב את כל חגי ישראל אבל הוא עשה מסיבה מיוחדת דווקא בחג השבועות, בחג מתן תורה, כי הוא הרגיש שללא תורה הוא היה הדיוק כמו כל יוסף אחר שמסתובב בשוק.
הסיפור הזה מעלה שאלות ביחס לתורה.  האם התורה אמורה להיות משהו של יחידי סגולה שמעניק להם מעמד מיוחד בחברה להבדיל מכל אלה שמסתובבים בשוק, כפי שאמר רב יוסף?  או שהמטרה היא שהתורה תיגע בכל אחד ואחת מאיתנו?
יש משהו בפרשת במדבר שמקרין אור על השאלה הזו.  הרי שלכאורה בפרשה ישנו תיאור פשוט של הסידור הפיזי של מחנות השבטים כשעם ישראל נדד במדבר.  אבל חכמינו שאלו את עצמם מדוע התורה כללה תיאור מדויק של פרישת המחנות של השבטים במדבר...
ובכן, כמה משמפרשים העירו שניתן לראות בסדר המחנות על דגליהם מטרה חינוכית והוא לחנך את העם לראות בתורה את המרכז.
אברבנאל אומר שכוונת התורה היא שמשכן האלוהים השוכן במרכז המחנות של השבטים הוא כמו לבת באמצע הגוף.  השבטים מסודרים מסביב למשכן כמו האברים של הגוף מסביב ללב.  והמשכן מסמל את הקירבה של העם לאלוהים ולתורה.

רבינו בחיי מעיר שכל נשיא ונשיא בכל ארבעת המחנות שמסביב למשכן נושא שם שמסתיים ב״אל״.  הנשיא בצד מזרח בדגל יהודה נקרא נתנאל.  הנשיא מצד דרום, בדגל ראובן, נקרא שלומיאל.  הנשיא ממערב, בדגל אפרים, נקרא גמליאל.  והנשיא מצפון, בדגל דן, נקרא פגעיאל.
העובדה שהנשיא בכל דגל נושא שם המסתיים ב״אל״ מצביעה על היעוד הרוחני של עצם המערך הפיזי המתואר בפרשת במדבר.
ואני אומרת ״יעוד״ כי לפי הסיפורים בספר במדבר אנחנו רואים שבמציאות העם היה רחוק מן האידיאל הרוחני.  היו להם קשיים רבים שהיו חייבים להתמודד איתם – אבל המטרה הייתה והיא עד היום שהולם יתייחסו לתורה וישאבו חיזוק ממנה והדבר נראה בברור מתיאור סדר המחנות סביב המשכן.

הצרה היא שלפעמים אנחנו מפחדים לגשת למקורות המסורת כי יש אנשים המוחזקים כ״מומחים״ גדולים ומי שאינו יודע את מה שהם יודעים נדחק הצידה ומרגיש לא נוח עם המסורת.  אבל הדגם של המחנה קורא לכל אחד ואחת מאיתנו להרגיש שייך ולהתקרב למסורת – כל אחד ואחת בדרך שלו או שלה.  ולא להשאיר את המסורת ל״מומחים״ אלא לקבל את התורה כי היא ניתנה לכל אחד ואחת מאיתנו.
מי שנכנס למעגל בתחושת של שייכות וקירבה מוצא עשוי למצוא אושר ועומק שקשה לתאר למי שנשאר מחוץ למעגל.
בסוף אותה סוגיה בפסחים שמביאה את דבריו של רב יוסף, שואלת הגמרא – האם זה כך (שלימוד התורה היא רק לתועלת נשמתו של הלומד)?
והגמרא עונה: בהתחלה, כאשר אדם לומד תורה, פעמים רבות הוא עושה זאת למען עצמו, אבל אחר כך הוא מתחיל כהתכוון לתועלת כל העולם.  וזו מטרת התורה – להגיע לכולם ולהיות הבסיס לקיום העולם כולו בחסד כמו שאמר רבי אלעזר (שם) ״אלמלא תורה, לא נתקיימו שמיים וארץ.״
מי יתן וחזון העולם המתוקן שעומד בבסיס התורה יעמוד לנגד עינינו ויאיר את דרכנו לעתיד המיוחל של עולם של חסד, של צדק, ושל כבוד הבריות ושל שלום גדול ונפלא.