שאלו נביאים: בת מי את?

וענו מה שענו…

ואני חיפשתי את התשובה

ואז נתגלתה

בת קול אמיצה ואמרה:

בת אדם את, פשוטו כמשמעו, 

או שמא כפי שאמרו,

בת צדק את,

ואם תאמרו מידת הלח היא זו,

הרי היא הרומזת לרובד אחר של משמעות וזהות...

 

אך הנביאים התעלמו מבת הקול ואמרו:

בת ציון,

בת עמי – תבחרי ידידתי.

בת ירושלים

בת גלים – עת להשלים ולהסכים.

בת גדוד

בת-אל נכר – הינזרי מיין ושכר.

בת-עין, הרואה,

בת מלך, הטובה,

בת נדיב (כה חביב) 

ואפילו

הבת השובבה –

לא נורא...הרי הכל נאמר מתוך אהבה.

 

שמעה בת הקול את הדברים הנאמרים

והתריעה והתריסה אל המרחבים:

בת צדק, אמרי נא:

לא המסורת לבדה עיצבה את דמותי,

ולא הנביאים מלאי הזעם והכעס, הרוגז והטינה נגד האשה,

אלה שאמרו שוב ושוב בדרכם המיוחדת

כי האיש הוא שימשול באשה,

וגם לא נביאי הנחמה

שפרשו ברוחב ליבם את רחמיהם על האשה...

אלא החיים

והחוויה המתלווה,

הם שעיצבוני כאדם וכאישה.

 

אמרי נא כי בת אמך את!

אמרי נא:

עזבוני לנפשי,

והאשמה לכישלונכם אל תטילו בי

מעתה.

כך ענתה בת הקול

ששמעה את השאלה: בת מי את!

וכן את התשובה.

ומה תאמרו אתם?