בהפטרת פרשת שמות, לפי מנהג האשכנזים, אומר ישעיהו הנביא:  ״הבאים ישרש יעקב, יציץ ופרח ישראל, ומלאו פני תבל תנובה.״  במילים אחרות, בימים הבאים עם ישראל יפרח ויכה שרשים עמוקים ויהיה טוב.  ״ומלאו פני תבל תנובה.״  לא יחסר דבר.  אבל, בינתיים מתאר הנביא מצב די עגום.  עם ישראל מפוזר בכל העולם ואפילו כשיהיה קיבוץ גלויות וכולנו בארץ ביחד, לא בטוח שנבין את דבר האלוהים. 

 

ישעיהו אומר שהשיכורים לועגים לנביא שמביא לעם את דבר האלוהים.  העם שומע את דברי הנבואה ומתייחס אליהם כאילו שהם מתאימים לתינוקות ולא לעם בוגר.  ואותם הדברים שאמורים להדריך אותנו ולחזק אותנו – הופכים למקור לבלבול, ללעג ולכישלון רוחני – במקום לשמש לנו כדברי אלוהים חיים!
התיאור הזה לא רחוק מהמציאות הרוחנית שישנה כיום. 

 

רבחפ מדברים בשם התורה ומנסים לשכנע אותנו שהתורה מכתיבה לנו דרך חיים ברורה מראש. וכך מתאר לנו ישעיהו את הגישה הזאת:
״צו לצו צו לצו, קו לקו קו לקו״ –התורה נותנת הוראות ספציפיות ברורות אחת לאחת ומסבירה בפרטי פרטים איך לחיות.  רגל ימין ואז רגל שמאל, כמובן בהתאם לאמונתו של מי שמדבר בשם אלוהים ובשם הדת.  אבל גישה פשטנית כזאת איננה מתאימה לעם ישראל המורגל לשאול שאלות ולפתח שיח עמוק למען הבן את הדברים לאשורם.  ומי שמפרש כך את דברי האלוהים, כדברים פשטניים שנותנים תשובה חד משמעית וברורה לכל מצב, לא מגיע אפילו לקצה גבול השאלות הבסיסיות שהעם היהודי חייב להתמודד אתן בכל דור ודור, שלא לדבר על חתירה למתן תשובות מתאימות שיש בכוחן להביא לגאולה ולימים טובים.

האם ישנה תשובה פשוטה וחד משמעית לכל דבר?  נעיין בפרשת שמות.
 

בפרשת שמות משה שואל את אלוהים:  ״מי אנכי כי אלך אל פרעה, וכי אוציא את בני ישראל ממצרים?״  ולפי המדרש, בציפייה לשאלה הזאת ״מי אנכי״, אלוהים ניהל שיחה עם משה - שיחה שנמשכה במשך שבוע שלם, עד שאלוהים הצליח לשכנע את משה לא לסרב ל״צו״ שלו ללכת ולהוציא את בני ישראל ממצרים.  אם הכל כל כך פשוט וברור, מדוע לא קם משה והלך מיד להוציא את בני ישראל ממצרים ברגע שקבל את הצו מאלוהים?  מדוע הוא התווכח עם אלוהים שבוע ימים?  אני אומרת שמכאן אפשר ללמוד שאולי הקירבה לאלוהים נמדדת דווקא על ידי הבחינה האישית המעמיקה של דבר האלוהים על ידי האדם.  
 

הביטוי ״נעשה ונשמע״ מתפרש לעיתים קרובות כנכונות לציית מיד לצו האלוהי – אפילו לפני ששומעים הסברים.  אבל אולי ״נעשה ונשמע״ פירושו שבעצם העשייה שלנו חייבת להיות כרוכה כבר השמיעה האישית המעמיקה של דבר האלוהים.  אולי המסר הוא שאין עשייה מבלי שמיעה מעמיקה!
 

ביחס לשיחת משה והקב״ה נאמר במדרש:  ״שבעה ימים קודם, היה הקב״ה מפתה למשה שילך בשליחותו ולא היה רוצה לילך עד מעשה הסנה.״  פירושו של דבר שמשה לא סתם קם והלך כשהוא קבל את צו אלוהי אלא הוא חכה וחשב והתווכח עד שהצו האלוהי קבל משמעות עבורו – והמשמעות הזו עבורו התממשה במעשה הסנה שבער באש לנגד עיניו אך לא אוכל.

בנוסף למעשה הסנה, נאמר במדרש, שאלוהים אמר למשה: ״משה, אם אין אתה גואלם, אין אחר גואלם.״  ואולי גם גילוי זה הוסיף משמעות לצו המקורי.
 

בסופו של דבר, לאחר דיון ארוך עם הקב״ה, משה הבין שהוא חייב ללכת וקבל על עצמו את השליחות הזאת.  בסופו של דבר, הוא כבר קבל תשובה מספקת לשאלה שלו: ״מי אנכי כי אוציא את בני ישראל ממצרים?״

ואל לנו לחשוב שמעכשיו והלאה, מכיוון שמשה קבל תשובה מספקת לשאלתו באותו מעמד, שאנחנו פטורים מלשמוע בעצמנו ולשקול את המשמעות של הדברים באופן אישי כפי שמשה עצמו עשה!  ההיפך הוא הנכון. 
אפשר וחייבים אנו לכבד ולהעריך את התורה ואת המושג ״תורה למשה מסיני״ מחד גיסא, ומאידך גיסא אנחנו מחוייביך גם לשמוע ללמוד וללמד תורה בהתאם להבנתנו האישית העמוקה.
 

מעבר לכך, חשוב לציין שהמסורת מלמדת אותנו שגם משה רבינו לא הבין את הקב״ה ואת דרכיו עד הסוף, אז בוודאי שמה שהוא לימד אותנו מהווה נקודת התחלה בחיפוש הרוחני שלנו, מעין תחילת הדרך ולא סוף פסוק.  והני מדרש מעניין שאסור להתעלם ממנו...מספרים כי בסוף חייו, ביקש משה לדחות את מותו.  במדרש נאמר שהקב״ה אמר למשה בתשובה:  ״משה, בן מי אתה?...כלום אתה צדיק גדול מנח?  אמר משה: כן, נח הבאת עליו ועל דורו מי המבול, והוא לא ביקש רחמים על דורו – אבל אני אמרתי ״אם תשא חטאתם, ואם אין, מחני נא מספרך אשר כתבת!״  אמר לו הקב״ה: ״כלום אמרתי לך להרוג את המצרי?  (והמדרש מעלה כאן בצורה ברורה מאד את ההשערה שמשה לא תמיד הבין בדיוק את רצון האלוהים!)    אמר לפניו (משה לקב״ה): ״ואתה הרגת כל בכורי מצרים, ואני אמות בשביל מצרי אחד שהרגתי?!״  אמר לו הקב״ה: ״ואתה דומה אלי?  אני ממית ומחיה, כלום אתה יכול להחיות מתים?״

מכאן, שלמרות גדולתו של משה רבינו, חייבים אנו לזכור שמשה רבינו היה בשר ודם - אדם, ולא אלוהים.

בסופו של דבר, נלמד מדוגמתו של משה שלא ציית מבלי להתעמק בדברים.  נלמד מדוגמתו שכולנו חייבים לנסות ולראות את הסנה מקרוב, כפי שעשה משה.  אם נרצב להיות קרובים לאלוהים, ולראןת סוף סוף את כבוד אלוהים מתגלה בארץ, אל לנו לקבל גירסה מוכתבת על ידי משהו אחר מבלי לחשוב על הדברים לעומקם.

בזכות המעורבות האישית של כולנו במסורת, בזכות ההתעניינות והשמיעה האישית, יהי רצון שנזכה לראות את התגשמות חזון הנביא ישעיהו הנאמרים בסיום ההפטרה:  ״ואת אלהי ישראל יעריצו״, במהרה בימינו.