פרשת דברים – שבת חזון
קהילת אשל אברהם, תשנ״א
הרב גילה דרור
אני זוכרת כשהייתי בתיכון ודאגתי אם אתקבל לאוניברסיטה זו או אחרת. באותו הזמן שמעתי על מקרה מדהים שסיפרו עליו בכל אמצעי התקשורת ודיווחו עליו בעיתונים.
צעיר בעלIQ של 65 הצליח להתקבל לאוניברסיטת הרווארד והצליח בלימודים. זה היה משהו שכל החברה התלהבה ממנו כי סימן ההצלחה של בן אדם היא הרבה פעמים נמדדת על ידי הצלחה במבחנים אקדמיים ובלימודים.
היום זו השבת שלפני ט׳ באב ושבת זו נקראת ״שבת חזון״ על שם ההפטרה שנקרא היום, הפותחת במילים: ״חזון ישעיהו״.
לפני שאנחנו בוכים על מה שלא בסדר – לפני שאנחנו מתאבלים בט׳ באב על חורבן הבית ועל אסונות אחרים שפקדו את עמנו – צריך לחשוב לרגע מהו החזון – מהו החלום שלנו. מהו הדבר שהיינו רוצים שיהיה. מהו האידיאל שאליו אנחנו שואפים! ואז נדע, מה עדיין חסר לנו, ועל מה יש לבכות ולהצטער.
ישעיהו מתמצת את החזון שלו במשפט אחד: ״למדו היטב, דרשו משפט״.
העם היהודי תמיד התגאה בכך שהוא לומד היטב. אנחנו ״עם הספר״. הורים יהודיים ידועים בכך שהם דואגים בראש ובראשונה ללימודים של ילדיהם ולפעמים הם גם לוחצים ומלחיצים את ילדיהם מאד בקשר להישגים בלימודים ובקשר לציונים. ולא רק אצל היהודים נחשב התואר בהשכלה גבוהה לכל כך מרשים וחשוב.
״למדו היטב״ זה סימן של הצלחה בכל החברה המערבית ובעקבות הצלחה כזו זוכה האדם להכרה ולהערכה מהחברה. אבל חכמינו פירשו את חזון ישעיהו בצורה קצת שונה. ״לימדו היטב״! נאמר לנו שפירושו של הדבר - לימדו כדי שתהיו עושי צדקה ומשפט. ״לימדו היטב דרשו משפט״. החזון איננו נגמר עם המילה ״לימדו״. מתי הלימוד שלנו מוצלח? אפילו אם לא היבננו את מה שכתוב בתורה או בתלמוד עד הסוף, אפילו אם אין לנו את התשובות הנכונות במבחן, ואפילו אם לא נזכה אף פעם בתואר של אלוף הארץ בחידון התנ״ך, אם מה שלמדנו גורם לנו להיות יותר טובים – אז זה היה הדאי. ״לימדו היטב״ – לימדו, הדי שתהיו טובים (ולא כדי שתהיו יותר חכמים!). לימדו כדי שתיטיבו עם אחרים! זה מה שחשוב.
לא הציונים קובעים את ערך האדם ואת תרומתו לחברה, כי אם המעשים הטובים שלו. הם שיקבעו את תרומתו האמיתית והנצחית.
פעם בא אדם אחד לרבי שלו והתלונן: באמנות הייתי לא-יוצלח, ניסיתי להיות סוחר, וגם בזה למרות שהפעלתי את הרש כמה שיכלתי – השתדלתי לחשוב על כל האפשרויות כדי להצליח במשא ומתן אבל נכשלתי ופשוט איננו מוצא דרך להצליח בחיים.
השיב לו הרבי: כתוב בתורה פסוק (שנקרא עוד מעט בפרשת השבוע – דברים ב,ז) ״כי ה׳ אלהיך ברכך בכל מעשה ידך״. תעסוק במלאכה, אמר הרבי, כי הברכה היא במעשה ידך ולא במעשה ראשך! הברכה היא במלאכה ובמעשים טובים. כך תזכה לברכת האל.
במיוחד לנו, לעם הספר, קשה לזכור שהעיקר איננו ההצלחה בלימודים אלא שהמעשה הוא העיקר.
חזון ישעיהו מזכיר לנו – ״למדו היטב, דרשו משפט״ – הלימוד צריך להביא אותנו לידי המעשה. אנחנו צריכים ללמוד על מנת לדרוש צדק ומשפט ולא רק ללמוד על צדק ומשפט, אלא להשתדל בכל כוחנו ליישם את החזון. אנחנו צריכים ללמוד על צדק ועל אמת כדי לחיות ולפעול ולהתנהל בעולם בדרכי הצדק והאמת. זה החזון! יהי רצון שנזכה לראות את הגשמת חזון ישעיהו ונחוש את ברכת האל במהרה בימינו.
ועוד, באותו עניין...
אפשר לומר שמבחני ה-IQ לא היו מדוייקים או לא היו מושלמים ולכן קרה המקרה המדהים של הצעיר עם ה-IQ של 65 שהצליח בלימודים בהרווארד. אבל אפשר לומר גם, שכמו שכתוב בפסוקים שנקרא היום: ״ה׳ אלהיך עמך – לא חסרת דבר״ – מה שנראה לנו כמגבלה שכלית, או מגבלה אחרת – איננה מגבלה אם אנחנו מרגישים שרוח אלוהים איתנו. אם אנחנו חשים שאלוהים הוא אתנו אז לא חסר דבר.
מהי אותה רוח של אלוהים?
בתפילת שחרית אנחנו מתפללים ״ברוך שאמר והיה העולם״ – אנחנו מברכים את אלוהים על כך שאלוהים הצליח במעשיו להקים את העולם. אנחנו מברכים את אלוהים שאימרותיו הצליחו להיהפך למעשים בשטח. שהדיבור שלו מתאים למעשה שלו. ברוך אומר ועושה. ברוך גוזר ומקיים. ברוך מרחם על הבריות. זה העיקר. ואנחנו...שנתרכז במעשים טובים. שהדיבור והלימוד שלנו יתאים למעשה שלנו ושנרחם על הבריות.
יהי רצון שנזכור את חזון ישעיהו ונגשים אותו – שנדע להעריך נכון את חברינו על מעדיהם הטובים, ושהדיבור שלנו והלימוד שלנו, יתאימו למעשה שלנו – ובזכות זה יום ט׳ באב ייהפך מיום אבל ליום טוב במהרה בימינו. שבת שלום.