כשם שהנשמה טהורה, כך גם השמחה והחיות הנובעת מעמקי הנשמה, אף היא טהורה.  אמת, שמחה ועצב משמשים בערבוביא בעולם שנברא עד שנדמה לפעמים שהנשמה אינה מקור, אלא תוצר, תולדה, וביטוי של תגובה.  אמת, לפעמים נתפשת הנשמה דווקא כמעיקה, אך זאת מפאת עדינותה ורגישותה. פעמים כואבת היא כאב חד שאין כדוגמתו. פעמים חשה תקווה, אך גם זו מהולה לרוב בסימני שאלה.  ולמרות שבלעדי הנשמה אין שמחה, בבחינת "לא המתים יהללו יה," אמת, שבעקבות תחושת המועקה, לא פעם מוצאת אני את עצמי בעמדת הגנה, או אף התקפה, מגיבה בראש ובראשונה, ולפרק זמן שוכחת שיש גם בי מהות, מקור, והשראה.

וזו הנשמה. נר לשמחה. ולבלתי נודע.