ועידה ארצית תשנ״א
(עודכן י סיון תשפ״ו)
פרשת בהעלותך
הרב גילה דרור
והיית לנו לעיניים
אנחנו עומדים היום בפני משימה לאומית ותנועתית גם יחד של קלוטת עליה - של קירוב רחוקים, כדי שגם בעוד שנה העולים ירגישו שזו ארצם ומולדתם ויחליטו להישאר אתנו.
המכשולים בדרך לקליטה מוצלחת לא נולדו היום.
בפרשת השבוע - פרשת בהעלותך - משה רבינו מבקש מחותנו, יתרו: ״אל נא תעזוב אותנו״, והוא מוסיף את המלים הבאות: ״כי על כן ידעת חנותנו במדבר, והיית לנו לעיניים״ (במדבר י, לא).
מה פירוש הדבר?
הרי מיד לאחר יציאת מצרים, קבלנו את התורה, שהיא מאור תרבותנו ומרכז חיינו הרוחניים. ובמדבר, היה לעם ישראל אור נוסף - עמוד האש שהאיר להם יומם ולילה.
עם כל האור הזה, מדוע חשב משה שעם שרווי אור אלוהי רוחני ופיזי, זקוק לזוג עיניים נוספות - ודווקא לעיניים של משהו מחוץ? האמת שיש כאן מסר חשוב לימינו.
הרי התורה בידינו כבר אלפי שנים, והמון מפרשים מלומדים וחכמים, למדו ולימדו אותנו את התורה, מזוויות הנראות לנו כאין-סופיות במספרן. ולמרות כל התורה הזאת, וכל האור שמלמעלה, איך זה שעדיין לא הגענו לנחלה ולמנוחה הרוחנית? מה חסר לנו?
אם נעיין בפרשה, נראה שמשה אומר: ״על כן ידעת חמותנו במדבר״ - אתה, יתרו, יש את נקודת התורפה שלנו - את יודע את הסיבה שאנחנו עדיין במדבר הרוחני. אתה יודע את ״חנותנו״ במדבר - את הדבר שגורם לנו להיות תקועים במדבר. אתה יודע מה עוצר אותנו מלהתקדם ליעד הרוחני והפיזי שמובטח לנו!
ומשה מוסיף: ״והיית לנו לעיניים״ - אני יודע, אומר משה, שאנחנו כעם איננו רואים את הדברים מזוית הראיה שלך - אבל עוד נגיע למצב שבו נוכל לראות את עצמנו, ואת המסורת שלנו, דרך העיניים שלך! ואז נצא כולנו משכרים. כפי שאמר משה: ״והיה כי לך עמנו - והיה הטוב ההוא, אשר ייטיב ה׳ עמנו, והיטבנו לך״. (במדבר י, לב).
מה הסיפור?
יתרו שמע על עם ישראל ובא ממדין. פרשה שלמה מן התורה נקראה על שמו. הוא תרם רבות לשיפור שיטת המימשל של עמנו. ולמרות קשריו ההדוקים עם עמנו, לא ברור מהסיפור בתנ״ך, אם, בסופו של דבר, יתרו נקלט בעמנו או נפלט החוצה.
היום, אנחנו מוצפים בעולים ששמעו על ישראל ובאו לכאן מלאי תקוה וציפיות, ופוקדים את גם את קהילותינו.
מה עלינו לעשות כדי שהתשובה בימינו תהיה ברורה כשי שהעולים המתעניינים בדרכנו ייקלטו בהצלחה במדינה ו/או בתנועה?
משה רבינו ראה שהאור שקבלנו מאלוהים איננו המרכיב היחיד הנחוץ לנו אם נרצה להיות חברה בריאה, מתקדמת ומתפתחת. ומה שהוא הבין ורמז לנו כשהוא אמר ליתרו ״אתה ידעת תמותנו במדבר - והיית לנו לעיניים” נכון לא רק לקליטת עליה במדינה, אלא גם לקליטת חברים חדשים בתנועה, וליצירת מדיה יהודית ודמוקרטית בת קיימא.
מדוע היסס יתרו להישאר איתנו?
ההיסוס נבע, כנראה, מתוך הרגשה שהעם שלנו אינו מוכן, או אינו מסוגל, לראות דברים דרך העיניים של משהו מבחוץ - עיניים אוהדות ככל שתהיינה.
רק אם אלו המתקרבים אלינו ירגישו שאנחנו ממש מסוגלים לראות את הדברים גם מזווית הראיה שלהם - ורק אם אנחנו נבין שללא יכולת ונכונות לראיה כזאת, בעצם אין לנו עיניים ושללא ראיה כזאת אנחנו כאילו עיוורים, רק אז נוכל לקלוט אנשים בצורה מיטבית, במקום שניהפך לתחנת מעבר לאנשים ששמעו עלינו ובאו לארץ אך, לבסוף, התאכזבו והלכו מאיתנו.
״והיית לנו לעיניים״ - זו נבואה שנאמרה לרגע הזה. זה צורך השעה של עמינו ושל התנועה שלנו גם יחד.
אז מה תפקידנו?
לא לקבוע במסמרים את המסורת רק על פי העבר של עדה מסוימת - אלא להיות פתוחים, להיות קולטים, לא רק קליטה פיזית, אלא גם קליטה רוחנית. תפקידנו לראות ולהבין גישות שונות ולהבין את היחס שביניהם לבין המסורת. תפקידנו להשתמש בראיה שלנו ובעיניים של אחינו מבחוץ המחפשים את טובתנו, את קרבתנו, את קירבת המסורת ואת קירבת האלוהים. וזו בעצם דרך התהוותה של היהדות במשך כל הדורות ועד לימינו.
ועוד נקודה למחשבה באותו עניין...
פרשת בהעלותך פותחת בתיאור של העלאת הנרות במנורה, שהיא כיום סמל המדינה שלנו. וכך כתוב: ״בהעלותך את הנרות, אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות״ (במדבר ח, ב).
צורת המנורה, שעל פי תיאורה המקראית שבעת קניה שופכים את אורם לכיוון המרכז, מבליטה את שעלינו לעשות כיום. לא עוד לאמר: ״הוא/היא לא משלנו״, אלא: ״מה הם רואים? מה הם תורמים בראייתם המיוחדת? במה הם מעשירים את הבנתנו ביחס ליעודנו המשותף בארץ?״
רק ככה נהפוך את סמל המנורה המתוארת בתורה כ״מקשה זהב״ (במדבר ח, ד) - למציאות המשקפת את עמינו - עם יפה, מגובש, רב-גוני ויציב!
״אור חדש על ציון תאיר, ונזכה כולנו מהרה לאורו״.