שרתאל
לילה. פתיחה למחשבות ותהיות.
קולות זעירים ממלמלים:
"מימיני מיכאל, ומשמאלי גבריאל…
ועל ראשי שכינת אל."
ותעמוד שרתאל בצד
ותשמע.
ותשאל את נפשה
כהנה וכהנה שאלות סבוכות
עד מתי אעמוד כאסירת טובה על שסופרים אותי זאת הפעם,
למרות הספקנים והבורים למיניהם, כאחת מן הציבור בעת ספירת המניין…
עד מתי ידונו
בפני או שלא בפני
האם ועד כמה מזומנה נפשי לתורה
או שמא סטרא אחרא הנה
ודינה לעולם לא להישמע...
ותעמוד לה בפינה.
ותשאל את נפשה
כהנה וכהנה שאלות סבוכות
ותחפש תשובה והפוגה ומרגוע ללבה.
ויבואו כל המלאכים לעזרתה.
אך האנשים, בני התמותה, לא קלטו את המצוקה…
אולי מוטב שלא תשמע כשאותה ועדה דנה בשאלה, האם תוכל להצטרף כחברה, או שמא נבקשה שוב להתאזר בהבנה ובסבלנות… הרי לא לשם כך למדה והוסמכה…אולי, יציעו לה שוב, תרצה להיות משקיפה לתקופה הקרובה…לשם שלום בית, שלום התנועה, שלום החברה ואפילו למען המדינה כולה.
ואם יקבלו אותה – התוכל להיות חברה מבלי להרגיש זרה ומוזרה? מבלי לחוש את הזעזוע העמוק שבלב האנשים ובלבה…
האם יירשם שמה בספר דברי הימים או שמא תישכח לעולמים… והיו מחשבותיה ודבריה כלא היו לאחר שנות חייה, ואולי אף בטרם תגווע ותחזיר את נפשה לבוראה…
ותעמוד שרתאל בפינה
ותשאל את נפשה
שאלות סבוכות
ותשובות אין.