בצלם אלוהים נברא האדם 

ובא לעולם 

עטוף במסתורין

בגוף שמזכיר את העליונים

 

בתחילה נושא לפליאה.

כל איבר נלמד ונשלט

כל שן מתחלפת אט אט.

ודומה שנשכח המקור.

 

מבלי משים הגוף עולה מעלה מעלה

משמש בית מחסה. סככה לכל עת. 

תענוג לכל דבר.

לעיתים אב או אם לדור חדש.

מעין מקדש. 

 

עד שברגע מסוים

נעלם כוחו.

 

פתאום נעמד האדם מול הידיעה

שאין מוצא ללא יציאה 

מהגוף

אין מנוס מהליכה 

לעולם האמת.

 

פתאום נעמדת האשה מול הידיעה

שהמוות יגבר על ההוויה

כי הגוף ששרת אותה נאמנה עד כה -

בגד.

ואפילו לא בגד - 

אינו נאמן.

 

ולבסוף חוזרת הנשמה לבוראה

והגוף לעפר ולאדמה. 

​